פרטיות

שני דברים שונים: האפליקציה במכשיר שלכם, והאתר הזה.

האפליקציה

האפליקציה רצה במכשיר שלכם. השימוש בה לא מבקש ליצור חשבון ולא כתובת אימייל, והאפליקציה עצמה לא שומרת פרטי תשלום.

Premium במכשיר שני הוא החריג היחיד, אז הנה הוא בפשטות. כדי להעביר מנוי אחד למכשירים האחרים שלכם אתם נותנים לאפליקציה את כתובת האימייל שלכם, אנחנו שולחים אליה קוד בן שש ספרות, ואתם מקלידים את הקוד הזה. הכתובת היא מה שמקשר את המכשירים האלה זה לזה. זה הפרט האישי היחיד שאנחנו מחזיקים, אנחנו לא שולחים אליה שום דבר אחר, ומחיקת החשבון מהגדרות האפליקציה מוחקת אותה. כל השאר בעמוד הזה לא משתנה בגלל זה: הכתובת מזהה את המנוי, והיא לא יכולה לקרוא את ההיסטוריה שלכם, כי שום דבר שאנחנו מחזיקים לא יכול.

השלבים, ומה המחיקה מסירה ומה היא שומרת, נמצאים בעמוד מחיקת החשבון.

בלי מנוי, שום דבר שאתם רושמים לא יוצא מהמכשיר שלכם אף פעם.

אם אתם מנויים, הרישומים שלכם יכולים ללכת איתכם בין iPhone, iPad, Mac, Android ו-Windows. הם מוצפנים במכשיר שלכם לפני שהם יוצאים ממנו, עם מפתח שנוצר במכשיר שלכם ואף פעם לא נשלח אלינו. אנחנו שומרים רק את התוצאה המוצפנת, כך שאנחנו לא יכולים לקרוא את ההיסטוריה שלכם, וגם לא כל מי שמשיג עותק של מה שאנחנו שומרים.

המפתח הזה מוצג לכם כקוד שחזור, בהגדרות האפליקציה. הוא מה שמאפשר למכשיר שני לקרוא את ההיסטוריה שלכם, והוא הדבר היחיד שיכול. אם תאבדו כל מכשיר שיש לכם ולא שמרתם את הקוד, אנחנו לא יכולים לשחזר את ההיסטוריה שלכם, כי אין לנו את האמצעים לכך. זו אותה עובדה כמו המשפט שלמעלה, נאמרת מהצד השני.

Auto Backup של Android גם מגבה את הנתונים שלכם לחשבון Google שלכם ומשחזר אותם במכשיר חדש. זה החשבון שלכם, וגם אותו אנחנו לא יכולים לקרוא.

אם האפליקציה קורסת, היא שואלת בפעם הבאה שהיא נפתחת אם לשלוח דיווח קריסה, עם «שליחה», «לא לשלוח» ו«לשלוח תמיד». דיווח קריסה אומר מה קרס, את גרסת האפליקציה ואת דגם המכשיר, כמו "iPhone17,1, iOS 26.0". שום דבר שרשמתם לא נמצא בו, ושום דבר לא נשלח אלא אם אתם אומרים.

«דיווח על בעיה», בהגדרות האפליקציה, שולח את מה שאתם מקלידים שם, צילום מסך אם הוספתם, ואת כתובת האימייל שלכם אם נתתם אותה כדי שנוכל לענות, עם אותה גרסת אפליקציה ודגם מכשיר. דיווחי קריסה ודיווחי בעיה, כולל צילומי מסך, נמחקים אחרי 90 יום.

האתר הזה

כשאתם לוחצים על קישור לחנות אפליקציות או על כפתור הורדה באתר הזה, האתר סופר את הלחיצה: איזו חנות או הורדה, ובאיזה עמוד. אם הגעתם מהקישור «ביקור באתר» של האפליקציה, האתר גם רושם איזו אפליקציה (iPhone או iPad, Mac, Android או Windows) לאותו ביקור, ורכישה באתר רושמת את אותו הדבר. שום דבר עליכם לא הולך עם זה, והוא לא מגדיר עוגייה.

נכון לאוגוסט 2026, thelongviewapp.com הוא עמודים סטטיים ועוד כלי אנליטיקה אחד, Microsoft Clarity. Clarity מגדיר עוגיות ורושם איך משתמשים בעמודים: על אילו קישורים לוחצים, כמה רחוק אנשים גוללים, והקלטה חוזרת של התנועה הזאת בעמוד.

מה שהוא לא יכול לתפוס הוא כל דבר שאתם מקלידים. Clarity מסווה את תוכן שדות הקלט בכל אחד מהמצבים שלו, ואי אפשר לכבות את זה, כך שהגיל, המין והיסטוריית העישון שאתם מזינים במחשבונים אף פעם לא נרשמים.

החישוב עצמו מתבצע במכשיר שלכם: אין שרת שמחשב את המספרים שלכם. גם התוצאות מוסתרות מ-Clarity.

החלק השני הזה נוסף בכוונה. התוצאות שלכם מופיעות כמשפטים רגילים בעמוד, מחוץ לכל שדה טופס, וגרסה מוקדמת יותר של האתר הזה כן אפשרה לנתונים האלה להגיע ל-Clarity. עכשיו הם מוסתרים ממנו.

Clarity משמש כדי לראות אילו עמודים שווה לשמור ואיפה הם מבלבלים אנשים. אם אתם מעדיפים לא להיכלל, הגנת מעקב בדפדפן ורוב חוסמי התוכן עוצרים אותו, והאתר עובד בדיוק אותו דבר בלעדיו.

ספק האחסון שומר יומני שרת רגילים, מהסוג שכמעט כל אתר שומר (דברים כמו כתובת IP, העמוד המבוקש וחותמת זמן), כדי להפעיל את האתר ולעקוב אחרי שימוש לרעה.

הקטע הזה מתאר את האתר כפי שהוא היום. אם זה ישתנה, למשל אם יתווסף כלי אנליטיקה בהמשך, העמוד הזה יעודכן כדי לומר את זה באותו זמן.